בשנים האחרונות התחילו רבנים להחמיר עם כשרויות והפרדות כלים ואף שימוש בכלים חד פעמיים. השיא של השיאים של הבורות של פוסקי הלכה, זה שבפסח האחרון 2020 התש"פ בגלל הסגר והאיסור לצאת למרחבים ציבוריים, נוצרה בעיה ולא ניתן היה לבער חמץ. על כן נוצר פסק הלכה מגוכך ומסוכן ביותר אשר אפשר ביעור חמץ בידי אקונומיקה והשלכתו החמץ לפחי אשפה ולאסלות. כמובן שפסק הלכה זה מטופש ביותר, מצד אחד נזק סביבתי שכן אקונומיקה מזהמת את הסביבה, וכמו שאמרו ארגוני זכויות בעלי חיים, שדבר זה יגרום סבל רב לבעלי חיים שאוכלים מפחי אשפה. כמו כן טענו, כי זריקת חמץ לאסלה תגרום לסתימות ביובים. אני בכלל באופן כללי נגד שימוש באקונומיקה לכל דבר, אבל זה כבר מקום לפוסט אחר בבלוג שלי, כאן מדובר לא בביעור חמץ אלא בהרעלת חמץ. היהדות אוסרת על התעללות בבעלי חיים ולכן שפיכת אקונומיקה על חמץ מביאה בעקיפין להתעללות בבעלי חיים שיאכלו חמץ זה מפחי האשפה כגון ציפורים שמרבות לאכול שאריות לחם. במדינת ישראל בה יש נדידת ציפורים בינלאומית, דבר זה מסכן מאד זנים נכחדים של ציפורים. כך שעדיף כבר אפילו לזרוק חמץ לפח ולא לשפוך עליו אקונומיקה.
כיצד כן לבער חמץ בפסח בזמן הסגר – מזליקים נר עם כיסוי פח כגון נר נשמה, שמים אותו בתוך כערת מתכת (או כל כלי אחר שאינו דליק), זורקים פירורי לחם קטנים לתוך הנר שישרפו וכך אתם מנהלים את התקס של ביעור חמץ ללא אקונומיקה ובלי לצאת מהבית. כמובן שעליכם לנהוג בכל אמצעי הבטיחות נגד שריפות ולא לשפוך על הנר חומרים דליקים אלא חמץ שאמנם נשרף אבל לא מתלקח בצורה מסוכנת. ניתן גם לקחת פרוסת לחם או מוצר חמץ אחר שיש לכם, להחזיק מעל הנר שישרף קצת וכך עשיתם את טקס ביעור החמץ ולא לשכוח לברך". כל העניין שציינתי ששמים נר עם כיסוי פח ובתוך כערת מתכת, אינו קשור להלכה אלא זה אמצעי בטיחות מחשש לשריפה. כל טקס זה של ביעור חמץ זה כמובן על אחריותכם ואינני לוקח כל אחריות אם תגרמו לכם לשריפה בעקבות ביעור החמץ.
